לכל אחד יש חלום. תשוקה. נולדנו בשביל למצוא אותה. התחלתי לכתוב לפני שנתיים ובלי האינסטגרם זה לא היה קורה.

ברגע שנשים את הפגיעות שלנו והפחדים שלנו בפרונט של החיים שלנו, באופן טבעי הערך העצמי שלנו יתחזק וביחד איתו הביטחון העצמי. החשיפה מחזקת אותנו.

הדבר הראשון זה להפסיק לקרוא לזה דייט. יש למילה הזאת קונוטציה תרבותית כל כך חזקה. היא מייצרת לנו ציפייה חוקיות אז ברור שזה ילחיץ.

התשובה הקצרה היא שאין לי מושג מה הולך להיות עוד 10 שנים, אני לא יודע מה הולך להיות מחר. אי אפשר לדעת. התשובה הארוכה היא שכל שנייה שאנחנו מבזבזים בלחשוב מה יהיה עוד 10 שנים זו שנייה שהיינו יכולים להשקיע בפשוט לעשות עכשיו את מה שאנחנו אוהבים.

זה בדברים הקטנים, שגרת הבוקר, באיזו שעה אנחנו הולכים לישון, משקיעים זמן בתחביבים שלנו? יש לנו תחביבים? או שכל היום אנחנ ורק הולכים למשמרת בעבודה, אינסטגרם, לילה, עבודה, אינסטגרם.

אין שחור או לבן באהבה ורגשות. זו לא תשובה של כן או לא ולא יכולה להיות.

דימוי עצמי, ערך עצמי, ביטחון עצמי. איך הם מגיעים ואיך אפשר לפתח אותם.

קודם כל, לא מפסיקים. למה שנרצה להפסיק לקחת ללב? כי מישהו אמר לנו שאנשים רגישים הם יותר חלשים?